אני איריס ואני מעצבת פנים. בשנים האחרונות עיצבתי עשרות בתים יפים ותכננתי משרדים נוחים ופרקטיים. לפני שנים הייתי בעלת בית הפסיפס והאומנויות והעברתי סדנאות וחוגי פסיפס. בשנים האחרונות אני לא עוסקת בפסיפס בכלל ואת הסטודיו סגרתי כבר בימי הקורונה . אני אוהבת ונושמת עיצוב ולא היו לי כוונות לחזור ולעסוק שוב בפסיפס.

אבל ב7.10 התרסקנו כולנו והרבה דברים השתנו. צער, אכזבה, אבל מעל הכל חרדה שמלווה מדי דקה לשלום החיילים שלנו והבן שלי. העסק עצר. השגרה הנורמלית והאהובה שלי הזדעזעה כמו החיים של כולנו במדינה וכל סדרי העדיפויות השתנו. כולם נרתמו לעזור, להתנדב ולעשות אחד למען השני ולו רק שיהיה אפשר להחזיר אלינו את הבטחון ולהציל את הבית שלנו. אז גם אני כבר חודש מנסה להרים את עצמי וחושבת איך אני יכולה לתרום את חלקי . מה אני יודעת לעשות שיכול כרגע לעזור והבנתי ש״פרויקט לאסוף את השברים״ הוא כרגע צו ה-8 שלי.

נכנסתי חזרה לסטודיו שלי , פותחת את הארגזים עם כל אוסף החומרים שאספתי במשך כ-15 שנה ומחדשת את הפעילות. רק שהפעם אני פה בהתנדבות. אני פה להדריך, לחלוק את הידע שלי, הכשרון, הנסיון, החומרים והמשאבים שיש לי בסטודיו. מה המטרה? ביחד נאסוף את השברים תרתי משמע. נאסוף את כל החתיכות השבורות של הפסיפס למשהו חדש ושלם , נפיק תקווה חדשה, אופטימיות וצבעוניות לעתיד חדש במדינתנו וננציח את החללים הכה רבים. פרוייקט ראשון יצא לדרך: קיר הנצחה-כ- 1300 פרפרים כמספר ההרוגים.