בימים הראשונים של המלחמה כמו כולם גם אני הייתי בלופ האין סופי של כאב, כעס וחוסר אונים. בתחושה של השרדות והתנהלות של מעכשיו לעכשיו. תושבת העיר שלא הכרתי בשם חגית התקשרה אלי ושאלה אם הנגריה יכולה לייצר מנעולים לממ"דים לתושבי העיר. ידעתי שהתושבים בפחד בעקבות האירועים הקשים בעוטף עזה, ושמחתי לכשות מעשה בחלקת האלוהים הקטנה שלי, כדי להחזיר מעט מהביטחון הלאומי שאבד לחלוטין.
היוזמה מיד משכה אליהם כמות גדולה של מתנדבים ומתנדבות מחריש את רובם לא הכרתי לפני כן אבל נוצר בנינו חיבור מאוד חזק מעצם המפגש והעשיה המשותפת. אנשים טובים ועיריית חריש סייעו לנו בתרומת עצים עבור המשך הייצור וכך במשך שבוע ייצרנונאלפי סוגרים לממדים, פתחנו עמדת איסוף עצמי, אספנו מספרי טלפון של תושבים שלא היה באפשרותם לבוא לאסוף בעצמם ונסענו לבתים שלהם כדי למסור להם ולהדריך אותם על אופן השימוש.
